כותבים על החברים
הם מכירים את השמות מאז שנחרטו על גופם הרענן לבבות וחץ שחצה וקישר בין השמות נעורים שעמדו חבוקים תחת חופת העלים והלב פירפר אהבה ואותם לבבות מכוסים עתה בדפים לבנים ודיו שחורה ועלים שנושרים כדמעות רק השמות חקוקים הם כפצעים שלא יגלידו לעד והעץ הדווה בוכה ומשיר את עליו כל הזכויות על היצירה שלכת שייכות למחבר/ת היצירה simron@ginnocom.co.il |
מילים: היצירה
פורסמה
מוקדש
לעילוי נשמתו של יוסי פלדשטיין ז"ל
שלכת העצים ברחובות מכירים את השמות עמודי החשמל יודעים לקרוא אותם הפוך וכשהשמות צעירים מאד העלים נושרים כדמעות הם מכירים את השמות העצים הזקנים יודעי הצער והכאב הם מכירים את השמות מאז שחיבקו אותם ידיים קטנות וקולות דקיקים צרחו אני פותח את עיני אחת שתיים שלוש ומאז ספרו במהירות את השנים עד עשרים ועתה הם חבוקים אל העץ ועיניהם כבויות |
מילים: עפר נגר
ילדים של מאי 1976 לילה ויום עוד שבוע עוד חלום. חודש לחודש שנה סוף התום. שנה לשנה. שלושים שנים. זיפי זקן כסופים. חלומות כמו כתמים. נערים אבודים. שנה לשנה בארץ מדבר. אין עתיד רק סוף של עבר.. בן חמו אהרון לפני שלושים שנה הייתה חייל. זיפי זקני כספו .אתה נותרת ילד. מרכבות עשן ,רעש ואש. ילדים של מאי 1976 זיפי זקני כספו ואתה אתה כבר לעולם לא תתגלח. |
מילים: מנחם
פרידמן
לזכר הנופלים באסונות המסוקים 1997 - 1977 כמו נ"ד אתה שואל, עד מתי ?! ומתי עולים מן ההר ההוא שיירת של זכרונות. שמות שמות אותיות, אותיות כנפתח הבריח אריח אחר אריח לכתובת שעל הקיר. ומי יבין האות ומי ידע פשר מתי העולים מן ההר ומתיך כיסם עפר. ל' שבט, תשנ"ז 7/2/97 |
מילים: מירי בן חמו
השיר נכתב בימי השבעה לזכרם של הנופלים ואחי דוד לוי פלוגה ד הייתם הילדים הכי יפים בגן, הכי יפים בפלוגה. תמיד הייתם יחד, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד מספרים שהייתה לכם את עוצמת האש הכי חזקה ושאף פעם לא ידעתם מה זה מנוחה, המפקדים כבר התייאשו וידעו שזה מה שיש.... זו פלוגה ד'- מאי 76 ואז..... מאותו היום בו הקישו על הדלת ניסינו למצוא מציאות אחרת, יותר הגיונית ופחות אכזרית. מידי יום חיכינו שתכנסו הביתה, ותגידו שהכל היה בדיחה אך עם הזמן אנו מבינים שכבר לעולם לא נראה אתכם גדלים. אתם תמיד תישארו בליבנו, ובלב כל החברים שיש.... מ-מאי 76 |
...זועקות הן על אותן נשמות צעירות שלקחה האדמה ובדמם רחצה את אותה הגבעה שהיתה שוממה ועתה... אותה הגבעה בבקעה הירדן הפכה לגל עד לך הרואה לעולם על תשכח ולו לשניה ברגעים של שמחה וברגעים של דממה זכור ואמור "מה חבל ונורא שעל אחת הגבעות אי שם בבקעה נפלו בדממה חמישים וארבעה ארבעים וארבעה חיילים צנחנים שבחדווה וגאווה לבשו המדים בריצה ובקפיצה בחיבוק ונשיקה הצהירו בקול התקבלתי, התקבלתי! לצנחנים גוייסתי ועשרה ששרתו בגאווה בחיל האויר ועתה... אתה החייל האזרח והקט זכרו תמיד להמשיך את דרכם לסיים הפלוגה ולהיות למ"כ ואפילו להמשיך ולשרת בקצונה להמשיך דרך נ"ד חיילים שאתכם אהובה ותמיד אוהבים אוהבים... להבות להבות מייבבות ובוכות |
מילים: פלורה לוי
השיר נכתב בימי השבעה לזכרם של הנופלים ואחי דוד לוי היסעור מסוק מספר שלוש – ממריא רעש...קולות מנועים חיילים בביטנו עמוסים בכלים יושבים בדממה מבצעים התרגיל רעש...קולות מנועים וקולות פעימות ליבות צנחנים סיבוב...תקלה...המסוק מנמיך פחד...חרדה...תפילה חרישית גבעה בבקעה מזמינה המסוק כאומרת לו "בוא אותך אחבוק" המסוק מנמיך ואותה לא אוהב לכן בציפורניו כעטלף מגרד הוא שורט הקרקע וזועק: "לא! לא! חכי לי עוד רגע! הצנחנים שלי עוד פה עזבי, שחררי, ידייך אותי מטנפות אנא , אחזור אחר-כך אחזור!!! וגבעה בבקעה אומרת בכעס "אותך רציתי מיום בו הופעת" היא חובקת אותו בזעם בזעם לא מאהבה אל מטירוף הדעת ובכפלו של קרקע על גבעה בבקעה נכנע המסוק ונפל בחיקה ובכי עצור מחלקיו של יסעור נשמע למרחק עד אל תוך הקיבוץ |
בוגרי המגמות .מצטייני סימטות העיר. פנים,פנים ,פנים. שריקת רוטר לרוח ,קרן אור פולחת ניר. פנים, פנים, פנים. בטן רוטטת .אולי זמזום איזה שיר. פנים, פנים, פנים. כבר לא נחה על ארץ, אך גם לא בשמיים. פנים, פנים, פנים. מכה, צריחה, מבט, ופשוטות הידיים. פנים, פנים, פנים. פניקס.! לא יסעור, פלדה ואבן לאחד ניתכים. פנים, פנים , פנים . אפר, אדמת מדבר,במורד הגבע נחים חשופים פנים, פנים , פנים. ארבעה וחמישים חלומות יחפים. |
מילים: עפר נגר
10השיר נכתב: למאי 1977 כל הפנים פנים,פנים,פנים. זרוע לזרוע. ירך לירך נושקת. פנים, פנים, פנים. עניים בורקות, יד נשק חובקת. פנים, פנים, פנים. צפופים, צמודים ברחם של פלדה. פנים, פנים, פנים. כחולים ואדומים, ציפור ענק כבדה. פנים, פנים, פנים. רוטטת, רוגעת, שלווה, לא עייפה. פנים, פנים, פנים. לא חשה, לא כואבת ,עתיד לא צופה. פנים, פנים,פנים. אבק מדבר חרוש, תלמים תלמים. פנים,פנים, פנים . שמונה עשר, עשרים ,ושלושים אביבים. פנים, פנים, פנים. כל ציבעי העניים,שחומים ובהירים. פנים, פנים,פנים. פלומת שער, זיפי זקן , איש צעיר ונער בא בימים. פנים, פנים ,פנים. |
צנחנים צעירים שזה אך התגייסו קיבלו את נישקם האישי הצמוד שם זכו לנשיקות והרבה אהבה וחזרו מי לחופשה ומי לפלוגה אך אלי בשמים סרב לעזור הוא רצה באותם צנחנים עם חגור עם כומתה אדומה ובוהקות הכנפיים צעירים ויפים בני מחזור מאי 76 צנחנים וברחבת הכותל הישן והמערבי נשבע בצעקה גם אחינו דוד ואלי בשמים סרב לעזור ודוד גם לא שב מאסון המסוק פלוגה ד' ארבעים וארבעה צנחנים צעירים אמיצים ויפים אשר קולם נדם וחיוכם לא עוד לא עוד |
מילים: פלורה לוי
השיר נכתב בימי השבעה לזכרם של דוד לוי וחבריו טקס ההשבעה בכותל המערבי'- מחזור מאי 76 ברחבת הכותל הישן והמערבי בבית מקדשנו בעירו של דוד אורות גוזניקים ושירת צנחנים הרוח נושבת , עצמותינו קפואות אך הלב מתחמם למשמע הקולות הם הגיעו תשושים ובזאת לא נרגיש צעדים כה רבים הם עשו במדים הכומתה ירוקה ולא עוד הכנפיים הראש מורם ותנועת הידיים דמעות בעיניים, גאוות צנחנים בשמאל וימין על הכותל באים הרוח נשבה וכיבתה הנרות כאילו לחשה "אולי לא? אולי לא? אל נא תיתן להישבע פה בקול שפלוגת צנחנים עתידה לא לחזור" ושוב בדממה הודלקו נרות ופתאום בקול רם נשמעו השבועות "אני נשבע! אני נשבע! אני נשבע!" ואיש לא ידע והיתה רק תפילה אנא אלי שמור על כולם שמור על אותם חיילים צעירים אנא אלי שמור על אחי דמעות מעיני זלגו חרש חרש איש לא ראה חשוך ברחבה ופתאום... ראה זה שלט! הפוך להבות כדברי ימי קדם "מנשרים קלו ומאריות גברו" |
מאי 76